<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס אמשטרדם סימן נ"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שאלה. מתניתא דמר תניתא, ושליחותיה קא עבידנא, ורשותא דריש גלותא והרמנא דמרנא ורבנא הר"ר יקותיאל. חקרנו, והנה זאת האשה מכה יש לה במקור, שכשהיא מטילה מים יש לה כאב וקשה לה כחרבות, ופעמים רואה דם על המים ולא תדיר, ואף כשהיא רואה אינה רואה בתר דתמו מיא, לא ע"י בדיקה ולא ע"י קינוח. ודעת תלמידך כדעתך, ואף כי אינך צריך לדעתי החסרה, פחות מיהודה ועוד לקרא, אדון לפניך במצותיך, ומטיבותיה דמר. אתתא שריא לגברא, כדאמרינן פרק תינוקת (ס"ו ע"א) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצאה דם דברי רבי, ואפילו רשב"ג לא פליג עליה אלא לענין טומאה וטהרה, משום דס"ל דמקור מקומו טמא, אבל דם נדות ליכא, ומודה דשריא לגברא.
אמנם אי לאו מה"ט דנאמנת לומר מכה יש לי, ליכא למשרייה מההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם על המים (נ"ט ע"ב), דרבי יוסי אומר בין עומדת בין יושבת טהורה, והלכתא כותיה, דההוא אוקמיה דוקא ביושבת ע"ג הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על הספל, דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעיא ליה לאשתכוחי, אבל בענין אחר חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מן המקור. ואין לדחות דהא דאוקמיה הכי היינו דוקא לר"מ דמחמיר, אבל לר"י דמיקל בכל ענין טהורה, דהא ליתא, דמשמע דביושבת לא פליגי, וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל, ה"נ לרבי יוסי, לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתניתין בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת. וכ"ש לפר"ח דפירש דהא דקאמר רבי יוסי טהורה, ה"מ משום נדה, אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם, וההוא דריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה (נ"ט ע"ב) דקאמר ורבי יוסי (דחד) [בחד] ספיקא מטהר בס"ס מיבעיא, מהו דתימא בדיעבד אבל לכתחילה לא ומטמא משום כתם קמ"ל, דלפי פירושו דקמ"ל דאפילו לכתחלה אסיפא קאי דאיכא ס"ס, אבל לא ארישא דליכא אלא חד ספק. ואע"ג דמעיקרא הוי משמע ליה בפרק כל היד (י"ד ע"ב) דר"מ מטמא משום כתם, וא"כ משמע דר"י הוי מטהר לגמרי, למסקנא דמסיקנא דר"מ מטמא משום נדה, איכא למימר דר"י מטהר משום נדה ומטמא משום כתם. וסברא גדולה לומר כן ולא נאמר ג' מחלוקת בדבר בעד שאינו בדוק לה, דר"מ מטמא משום נדה, ורבי חייא משום כתם, ור"י מטהר לגמרי, דכיון דבאשה שהיא עושה צרכיה מטהר רבי יוסי, ה"נ בעד שאינו בדוק לה, דהא קאמר תלמודא נדה (שם) כשטיהר רבי יוסי לעצמו מטהר, אלמא הא בהא תליא, אם לא נחלק כמו שחילק ר"י דבאשה שהיא עושה צרכיה יש להקל דרגא אחת טפי כיון דרגלים לדבר דמחמת מי רגלים אתאי. אמנם קשה ע"ז, דא"כ מאי פריך תלמודא והאמר רבי יוסי בר חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם, ואלו רבי משום נדה קאמר, לשני דבאשה שעושה צרכיה יש להקל בה דרגא. אבל מורי אמר לי דהא סברא היא מטעם כל דהוא לאסוקי חד דרגא, מטהרה לעשות כתם, אבל מכתם לעשותו ודאי למשרף עליה תרומה וקדשים לא משמע ליה לתלמודא, הלכך פריך שפיר. ושלום. מאיר ברבי ברוך שיחיה.
<h2>דף נט:</h2>
שאלה. מתניתא דמר תניתא, ושליחותיה קא עבידנא, ורשותא דריש גלותא והרמנא דמרנא ורבנא הר"ר יקותיאל. חקרנו, והנה זאת האשה מכה יש לה במקור, שכשהיא מטילה מים יש לה כאב וקשה לה כחרבות, ופעמים רואה דם על המים ולא תדיר, ואף כשהיא רואה אינה רואה בתר דתמו מיא, לא ע"י בדיקה ולא ע"י קינוח. ודעת תלמידך כדעתך, ואף כי אינך צריך לדעתי החסרה, פחות מיהודה ועוד לקרא, אדון לפניך במצותיך, ומטיבותיה דמר. אתתא שריא לגברא, כדאמרינן פרק תינוקת (ס"ו ע"א) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצאה דם דברי רבי, ואפילו רשב"ג לא פליג עליה אלא לענין טומאה וטהרה, משום דס"ל דמקור מקומו טמא, אבל דם נדות ליכא, ומודה דשריא לגברא.
אמנם אי לאו מה"ט דנאמנת לומר מכה יש לי, ליכא למשרייה מההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם על המים (נ"ט ע"ב), דרבי יוסי אומר בין עומדת בין יושבת טהורה, והלכתא כותיה, דההוא אוקמיה דוקא ביושבת ע"ג הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על הספל, דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעיא ליה לאשתכוחי, אבל בענין אחר חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מן המקור. ואין לדחות דהא דאוקמיה הכי היינו דוקא לר"מ דמחמיר, אבל לר"י דמיקל בכל ענין טהורה, דהא ליתא, דמשמע דביושבת לא פליגי, וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל, ה"נ לרבי יוסי, לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתניתין בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת. וכ"ש לפר"ח דפירש דהא דקאמר רבי יוסי טהורה, ה"מ משום נדה, אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם, וההוא דריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה (נ"ט ע"ב) דקאמר ורבי יוסי (דחד) [בחד] ספיקא מטהר בס"ס מיבעיא, מהו דתימא בדיעבד אבל לכתחילה לא ומטמא משום כתם קמ"ל, דלפי פירושו דקמ"ל דאפילו לכתחלה אסיפא קאי דאיכא ס"ס, אבל לא ארישא דליכא אלא חד ספק. ואע"ג דמעיקרא הוי משמע ליה בפרק כל היד (י"ד ע"ב) דר"מ מטמא משום כתם, וא"כ משמע דר"י הוי מטהר לגמרי, למסקנא דמסיקנא דר"מ מטמא משום נדה, איכא למימר דר"י מטהר משום נדה ומטמא משום כתם. וסברא גדולה לומר כן ולא נאמר ג' מחלוקת בדבר בעד שאינו בדוק לה, דר"מ מטמא משום נדה, ורבי חייא משום כתם, ור"י מטהר לגמרי, דכיון דבאשה שהיא עושה צרכיה מטהר רבי יוסי, ה"נ בעד שאינו בדוק לה, דהא קאמר תלמודא נדה (שם) כשטיהר רבי יוסי לעצמו מטהר, אלמא הא בהא תליא, אם לא נחלק כמו שחילק ר"י דבאשה שהיא עושה צרכיה יש להקל דרגא אחת טפי כיון דרגלים לדבר דמחמת מי רגלים אתאי. אמנם קשה ע"ז, דא"כ מאי פריך תלמודא והאמר רבי יוסי בר חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם, ואלו רבי משום נדה קאמר, לשני דבאשה שעושה צרכיה יש להקל בה דרגא. אבל מורי אמר לי דהא סברא היא מטעם כל דהוא לאסוקי חד דרגא, מטהרה לעשות כתם, אבל מכתם לעשותו ודאי למשרף עליה תרומה וקדשים לא משמע ליה לתלמודא, הלכך פריך שפיר. ושלום. מאיר ברבי ברוך שיחיה.
<h2>דף סו.</h2>
שאלה. מתניתא דמר תניתא, ושליחותיה קא עבידנא, ורשותא דריש גלותא והרמנא דמרנא ורבנא הר"ר יקותיאל. חקרנו, והנה זאת האשה מכה יש לה במקור, שכשהיא מטילה מים יש לה כאב וקשה לה כחרבות, ופעמים רואה דם על המים ולא תדיר, ואף כשהיא רואה אינה רואה בתר דתמו מיא, לא ע"י בדיקה ולא ע"י קינוח. ודעת תלמידך כדעתך, ואף כי אינך צריך לדעתי החסרה, פחות מיהודה ועוד לקרא, אדון לפניך במצותיך, ומטיבותיה דמר. אתתא שריא לגברא, כדאמרינן פרק תינוקת (ס"ו ע"א) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצאה דם דברי רבי, ואפילו רשב"ג לא פליג עליה אלא לענין טומאה וטהרה, משום דס"ל דמקור מקומו טמא, אבל דם נדות ליכא, ומודה דשריא לגברא.
אמנם אי לאו מה"ט דנאמנת לומר מכה יש לי, ליכא למשרייה מההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם על המים (נ"ט ע"ב), דרבי יוסי אומר בין עומדת בין יושבת טהורה, והלכתא כותיה, דההוא אוקמיה דוקא ביושבת ע"ג הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על הספל, דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעיא ליה לאשתכוחי, אבל בענין אחר חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מן המקור. ואין לדחות דהא דאוקמיה הכי היינו דוקא לר"מ דמחמיר, אבל לר"י דמיקל בכל ענין טהורה, דהא ליתא, דמשמע דביושבת לא פליגי, וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל, ה"נ לרבי יוסי, לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתניתין בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת. וכ"ש לפר"ח דפירש דהא דקאמר רבי יוסי טהורה, ה"מ משום נדה, אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם, וההוא דריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה (נ"ט ע"ב) דקאמר ורבי יוסי (דחד) [בחד] ספיקא מטהר בס"ס מיבעיא, מהו דתימא בדיעבד אבל לכתחילה לא ומטמא משום כתם קמ"ל, דלפי פירושו דקמ"ל דאפילו לכתחלה אסיפא קאי דאיכא ס"ס, אבל לא ארישא דליכא אלא חד ספק. ואע"ג דמעיקרא הוי משמע ליה בפרק כל היד (י"ד ע"ב) דר"מ מטמא משום כתם, וא"כ משמע דר"י הוי מטהר לגמרי, למסקנא דמסיקנא דר"מ מטמא משום נדה, איכא למימר דר"י מטהר משום נדה ומטמא משום כתם. וסברא גדולה לומר כן ולא נאמר ג' מחלוקת בדבר בעד שאינו בדוק לה, דר"מ מטמא משום נדה, ורבי חייא משום כתם, ור"י מטהר לגמרי, דכיון דבאשה שהיא עושה צרכיה מטהר רבי יוסי, ה"נ בעד שאינו בדוק לה, דהא קאמר תלמודא נדה (שם) כשטיהר רבי יוסי לעצמו מטהר, אלמא הא בהא תליא, אם לא נחלק כמו שחילק ר"י דבאשה שהיא עושה צרכיה יש להקל דרגא אחת טפי כיון דרגלים לדבר דמחמת מי רגלים אתאי. אמנם קשה ע"ז, דא"כ מאי פריך תלמודא והאמר רבי יוסי בר חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם, ואלו רבי משום נדה קאמר, לשני דבאשה שעושה צרכיה יש להקל בה דרגא. אבל מורי אמר לי דהא סברא היא מטעם כל דהוא לאסוקי חד דרגא, מטהרה לעשות כתם, אבל מכתם לעשותו ודאי למשרף עליה תרומה וקדשים לא משמע ליה לתלמודא, הלכך פריך שפיר. ושלום. מאיר ברבי ברוך שיחיה.
